כבישה חמה, כבישת דגים

דגים בכבישה חמה- טכניקה של שילוב המלחה ונוזל חם.

אני אוהב מאוד דגים כבושים (cured), וזאת מכמה סיבות:

הם יחסית קלים להכנה, קלים להגשה, נשמרים זמן רב וניתן לשלב אותם במנות רבות, ועוד סיבות רבות…

 

דג כבוש משתלב יפה מאוד במטבח הישראלי.

בדרך כלל לא משנה מהו סוג הכבישה – אם היא חמה, קרה, עם או בלי נוזלים… – כי טעמו הסופי של המאכל הוא עשיר, לא בהכרח חזק בטעמו אבל בעל עומק.

כבישה – או בלועזית curing – היא מילה עם משמעות מאד נרחבת, ואפילו מעט מבלבלת. תחת אותה מטריה יש אין סוף שיטות שבהן עובר האוכל תהליך של בישול (דנטורציה) ושימור שאינם מתבצעים בחימום ישיר, וגם העישון, הכבישה במלח, הייבוש ועוד נכנסים לאותה הגדרה… יש עישון בטכניקות שונות, כבישה בחומץ, כבישה במלח, שילוב של עישון ומלח ועוד שילובים רבים שכרגע אינני נכנס אליהם כדי שלא לגרום לבלבול.

המאמר עוסק בהבנת הרעיון והטכניקה, בהמשך תוכלו לראות מתכון מסודר ותמונות לצורך המחשה ואפשרות להכנה.

תהליך הכבישה כולל בדרך כלל שלב של המלחה, וזאת מכמה סיבות:

  • ההמלחה גורמת לייבוש חומר הגלם – או במילים אחרות למיגור הנוזלים. כשמדובר בסרדינים ההמלחה גם מוציאה מרירות וריריות הנמצאת במיצי הדג. בדגים כמו הסלמון ההמלחה נותנת גם מרקם ונראות נהדרת לדג.
  • הארכת חיי מדף – ככל שחומר הגלם מלוח יותר כך קשה יותר לחיידקים השונים להתפתח ולגרום לריקבון.
  • המלח מורכב משני מרכיבים עיקריים – בסיס וחומצה. החומצה מזרזת את פירוק הקשרים החלשים במולקולות המרכיבות את המזון. במילים אחרות, המלח מתחיל את תהליך הדנטורציה, שהוא התהליך שאנחנו אוהבים לקרוא לו "בישול".

למי שמאוד מסתקרן נאמר לדוגמה שהוספת חומציות לחלבון גורמת לשינוי באיזון המטען החשמלי שלו, וכאשר נוצר חוסר איזון מתחילה תזוזת מולקולות, או במילים אחרות זהו ריסוק התאים ואז מופרשים הנוזלים מן המוצר המומלח. אני ממליץ בחום לראות את הפרק on food and cooking פרק 10 ומהדקה 52 יש הסבר יפה על חמיצות.

התהליך שאליו אני רוצה להתייחס הוא הכבישה בנוזל – למעשה אני רוצה לשתף אתכם בשיטה בה אני משתמש הרבה בזמן האחרון, ומאוד מתחבר אליה – אני חייב לציין שאת המלחת הדגים למדתי מהשף בועז צאירי ואיכות הכבישה שלי השתדרגה מאד.

אני רוצה לחדד את נושא הנוזל:

  • שמן: לרוב אני משתמש בשמן זית בשל טעמו, אבל כל שמן יעבוד יפה. לפעמים שמן זית מחייב ערבוב עם שמן נוסף כגון קנולה, מפני ששמן הזית שחומם בתהליך הכבישה מתקרש כשהוא מתקרר, והוצאת הדג מהנוזל הקרוש אינה נוחה.

 

  • סוגי חומץ שונים, בתוספת סוכר – הרעיון הוא להמיס סוכר בחומץ עד לקבלת איזון טעמים. החומץ יכול להיות חומץ תפוחים, חומץ הדרים חומץ יין לבן, חומץ שרי ועוד…

 

 

על התהליך:

השימוש פה נעשה בדג מסוג סרדין שהוא דג שומני ועשיר בחלבונים – בסרדין יש כ- 25 גר' חלבון ל- 100 גר' לעומת הסלמון המכיל כ-20 גר' ל- 100גר' – ולכן תהליך הכבישה הוא קל והדג מקבל מרקם נעים לאכילה ללא הפעלת כוח יתר של חום או חומציות.

שילוב השומן, החלבונים, החומציות והמליחות יוצרים חווית אכילה מאד נעימה לחיך.

 

להלן התהליך / שיטה (תמונות בהמשך):

 

  • השלב הראשון:

פילוט הדגים – אין צורך בהוצאת האידרות מפני שזה פוצע את בשר הדג, ובסרדינים האידרות דקות מאד.

 

השלב השני:

שטיפה עדינה – חשוב לא לשטוף תחת זרם מים, כי הזרם שובר את רקמות הדג. השטיפה נעשית בקערות מים קרים: מעבירים את הדגים מקערה לקערה עם מים נקיים, עד שהמים צלולים. תהליך זה יכול לקחת כ- 3-4 פעמים.

השלב השלישי:

המלחה – משתמשים במלח גס מפני שהספיחה שלו טובה יותר והוא גם לא נמס מהר ואינו שוקע עמוק ברקמות הדג. כמו כן זהו מלח נקי ושונה ממלח דק המעורב בחומרים נוספים מונעי הדבקה, כמו סידן או נתרן ויוד. ההמלחה נמשכת כ- 30-45 דקות לסרדינים, וכ- 10- 15 דקות לדגים כגון סלמון.

השלב הרביעי:

שטיפת הדגים מהמלח – שוב לא תחת זרם מים אלא בקערה עם מים והחלפת המים, עד שאינם מלוחים.

השלב החמישי:

השרייה בנוזל שחומם ל-63 מעלות. למה 63 מעלות? כי זו הטמפרטורה המינימלית שבו הדג מתבשל או במילים אחרות: המולקולות שלו מתקרשות = דנטורציה. חשוב לשים לב לשלב זה כי נוזל חם מדי יכול לגרום למרקם עיסתי. תמיד עדיף נוזל פושר מאשר חם מפני שגם נוזל פושר יביא בסופו של דבר לכבישת הדג. נכון, זה ייקח מעט יותר זמן וזה פחות מבוקר, אבל זה עדיף על כבישה בנוזל חם מדי…

לפני שפיכת הנוזל החם סידרנו את הדגים בשכבות שביניהן הנחנו בצל סגול פרוס, עלי דפנה, גרגירי כוסברה ופרוסות פלפל חריף. אבל מפני שמדובר בשיטה כל כך ורסטילית יש לכם אין סוף אפשרויות של שלוב טעמים.

 

חשוב לזכור שהשימוש בדגים שונים עובד יפה אבל מחייב עשיית ניסיונות לפני ההגשה ללקוח: יש דגים שנכבשים מהר יותר, יש כאלה הסופחים טעמים בצורה שונה, לאט יותר או מהר יותר וכו… אני מציע לטבח המתחיל את דרכו להתחיל עם סרדין או מקרל או סלמון מפני שאיתם קל יותר להשיג תוצאה טובה.

הסרדינים בשמן / חומץ נשמרים זמן רב, 3 שבועות בקלות .

 

להלן מתכון מסודר:

המתכון להלן הוא לסרדינים כבושים, ולגבי הסלמון המתכון זהה לחלוטין אלא שיש לחתוך את הסלמון – המפולט והנקי מהעור – לפרוסות בעובי 1 ס"מ נגד כיוון הסיבים, ומשך ההמלחה הוא רק 15 דקות.

סרדינים כבושים בשמן זית 

  • 500 גר' סרדינים, מפולטים ונקיים
  • 500 מ"ל שמן זית
  • ¼ יח' פלפל חריף, פרוס דק מאד, עם הגרעינים
  • 6 עלי דפנה
  • ¼ כפית פלפל שחור גרוס
  • 1 כף גרגירי כוסברה
  • 3-4 גבעולי טימין
  • 3 שיני שום פרוסות דק
  • 1בצל סגול, בינוני, פרוס דק מאד
  • 1 ק"ג מלח גס

 

אופן הכנה

מניחים בתבנית בגודל 20/30 ס"מ מחצית מהפילטים, כשהעור כלפי מטה.

מכסים בשכבת מלח בעובי כחצי ס"מ, מניחים עליה את שאר הפילטים כשהעור כלפי מעלה, מכסים בשכבה של כחצי ס"מ מלח ומשאירים למנוחה ל- 35-40 דקות.

שוטפים היטב, בעדינות, כפי שמתואר בהקדמה.

מניחים שכבה מהפילטים השטופים בתבנית זכוכית והפעם עם העור כלפי מעלה, מניחים עליה מחצית מהשום, גרגירי כוסברה, 3 עלי דפנה, מחצית מכמות הפלפל החריף, את הפלפל השחור והבצל הפרוס, מסדרים מעל את שאר הפילטים וגם אותם עם העור כלפי מעלה.

מפזרים עליהם את שאר המרכבים בצורה אחידה.

מחממים את השמן ל- 63 מעלות וכשהוא מגיע לטמפרטורה הנכונה שופכים אותו על הדגים.

מומלץ להשאיר למנוחה לפחות לילה שלם. השמן יקבל את טעם הדג והתבלינים והוא נפלא לטבול בו את הלחם.

סרדינים כבושים בחומץ

  • 500 גר' סרדינים – מפולטים ונקיים
  • 500 מ"ל חומץ לבחירה – תפוחים, יין לבן, בלסאמי לבן, חומץ פטל וכו…
  •  100גר' גר' סוכר, או לפי הטעם
  • ¼ פלפל חריף, פרוס דק מאוד עם הזרעים
  • 1 כף גרגירי כוסברה
  • 1 צרור שמיר טרי
  • 2 עלה דפנה
  • 3-4 גבעולי טימין
  • 3 שיני שום פרוסות דק
  • 1בצל לבן, בינוני, פרוס דק מאד
  • 1 ק"ג מלח גס

תהליך ההכנה והסידור בשכבות זהה לתהליך הכנת הסרדינים בשמן, אלא שהפעם יש לחמם את החומץ עם הסוכר ולבדוק שהוא מאוזן בטעם, וכשהוא מגיע ל-63 מעלות יש לשפוך אותו על הדגים.

 

להלן התהליך בתמונות: אני רוצה לציין שהשתמשתי בסרדין מיובא וקפוא מפני שהתקשיתי להשיג סרדין מקומי וטרי, אבל התוצאה היא נפלאה בתנאי שהפשרת הדג נעשית לאט ובצורה מבוקרת. מי שידו משגת סרדינים טריים התוצאה נפלאה עוד יותר…

להלן צורות הגשה של דגים שנכבשו בצורה זו:

סרדינים כבושים עבודות שלי 

סרדין כבוש בליווי אריסה צילם דניאל לילה

סלמון כבוש עבודות שלי שימו לב שהסלמון נראה נא לגמרי אבל הוא למעשה מבושל במלואו 

הסיבה לכך שהסלמון בתמונה נראה נא למרות היותו מובשל לגמרי הנה בשל העבודה שהדג "בושל" בטמפרטורה מאד עדינה ולזמן קצר-טמפרטורה גבוהה גורמת לחלבון בשם אלבומין להיות מפורש משרירי הדג ולהתקרש על פני השטח מה שנותן לדג נראות ורדרדה/ חיוורת .

סלמון כבוש בשמן עם פיטריות אינוקי צילם דרור ורשבסקי

 

 

סלמון כבוש עבודות של תלמידים שלי

 

 

תודה לרחל גרא על עזרה בהגהה וערכה ולכם תודה שקראתם שקראתם

מיכאל

 

ברנדאד, דגים, טכניקות בישול

טיפ הכוונה לטבח הצעיר:ברנדאד ממרח דגים חלומי Brandad

כהרגלי אני בוחר לשתף אתכם במתכונים שיש להם ערך לימודי והם מהווים בסיס לאין סוף ווארציות.

הטכניקה/מתכון שבחרתי הפעם הוא הברנדאד Brandad.

הברנדאד הוא ממרח על בסיס דגים, תפוח אדמה ושמן והוא למעשה אמולסיה, המוגשת בארצות שונות בגרסאות שונות. מאד פופולרי כממרח של טאפאס, או כמוקרם בתנור כמנה ראשונה או כמנת פתיחה כפי שאני אוהב להגיש.

 

תזכורת: אמולסיה הינה תהליך שבמהלכה מתחברות מולקולות של מים ושמן זו לזו בעזרת חומר מתחלב. חומר מתחלב הינו חומר שיש לי שתי "זרועות", אחת מהן מתחברת למים והשנייה לשומן. דוגמה נהדרת לחומר מתחלב הנו הלציטין הנמצא בחלמון ביצה ולכן, לא במקרה, משמש אותנו החלמון באין סוף תהליכי בישול הדורשים חומר מתחלב.

 

המנה/טכניקה זו מיוחסת במקורה לאזור לאנגדוק הנמצא בדרום צרפת ולקטלוניה שבספרד, שהם אזורים קרובים, למעשה כמעט נושקים זה לזה.

 

הברנדאד הקלאסי היה עשוי מדג קוד מומלח.

המלחת מזון הייתה בעבר תהליך שימור מקובל מאוד מפני שקירור היה פחות אפשרי ולא שכיח. 

דג הקוד – המוכר גם בשם בקלה – היה בעבר הלא רחוק דג זול מאד וקל להשגה. היום זהו דג מאוד יקר ולמעשה הוא בסכנת הכחדה. הדג היה עובר תהליך המלחה ארוך, עד לייבושו המלא, ובאותה תקופה נהגו להשרותו במים למשך שעות אחדות, גם כדי לשטוף את המליחות וגם כדי להחזיר לדג את הלחות.

להלן קישור לסרטון מ1954 שבו מראים את התהליך התעשייתי של הכנת קוד מלוח 

להלן תמונות של קוד מלוח:

 

ה" ברנדאד " שלפניכם הוא מתכון מעט יותר מודרני ולמעשה הוא יכול להיות מבוסס כמעט על כל דג: ניסיתי אותו עם דניס, בורי, לוקוס, מוסר, אמנון ועוד… המתכון עובד נפלא עם כל אחד מהדגים האלה, וכל דג לוקח אותו לכיוון אחר.

לפני שנתחיל אזכיר שבדרך הקלאסית מדובר בשימוש בתפוח אדמה מבושל במים, אבל גם כאן יש לכם אפשרות למשחק אין סופי – עם תפוח אדמה מבושל בתנור, או במדורה וכו'…

 

שימו לב: המתכון הוא יותר הכוונה מאשר מידע מדויק, אבל מעט ניסיון יביא אתכם לתוצאות מרחיקות לכת.

ההבדל בין הגישה המוצעת כאן לגישה הקלאסית הוא בדרך ליצירת האמולסיה: אני משתמש בבלנדר יד או בבלנדר שולחני, בשונה מהמתכון הקלאסי שבו מתבצעת יצירת האמולסיה במחבת בעזרת מטרפה קשה או בכף עץ.

 

המתכון הבא הוא לכמות של 650 גרם ממרח, שיכול להוות מנה ראשונה ל-6 סועדים או כתוספת לארוחת טאפאס ל- 12-14 איש.

חשוב להבין שאמולסיה זו משלבת בתוכה תפוח אדמה, ולכן התהליך חייב להתנהל כאשר תפוח האדמה והדג חמים, כדי למנוע קבלת מרקם אלסטי שיווצר מהעמילן שבתפוח האדמה.

 

הכלים שמומלץ להכין לפני תחילת עבודה:

סיר בקיבולת של ליטר וחצי/שניים

מסננת 

בלנדר מוט או בלנדר שולחני

 

מצרכים:

  • 300 גרם פילה דג לבן ללא עור – קוד, מוסר ים, בורי, מושט, דניס וכו'
  • 300 גרם תפוח אדמה – במתכונים רבים לא מצויין סוג תפוח אדמה, המרקם המתקבל דומה מאד אם משתמשים בתפו"א אדמה שעוותיים או בעמילניים.
  • 100 מ"ל שמן (במקור מקובל שמן זית) אני משתמש ב30 מ"ל שמן זית 70 מ"ל שמן קנולה.
  • 2 שיני שום 
  • 3 כפות פטרוזיליה קצוצה
  • 1 כפית של זרעי כוסברה 
  • 2 עלי דפנה
  • 1-2 שיני שום כתוש
  • 50 גר' זיתי קלמטה מגולענים וקצוצים.
  • 300 מ"ל חלב
  • 700 מ"ל מים 
  • 2 ענפים של טימין טרי
  • מלח ופלפל 

 

אופן הכנה :

  1. בשלב הראשון יש לבשל תפוח אדמה עד שהוא רך – אני אישית אוהב אותו עטוף בנייר אלומיניום ומבושל עם הקליפה בתנור, אבל גם בישול במים ללא קליפה עובד נפלא.
  2. יש לשים את החלב, הטימין, המים, זרעי הכוסברה, עלה דפנה והדגים בסיר עם קורט מלח.
  3. יש להביא לבעבוע עדין ולשלוק – שליקה היא בישול בנוזל בטמפרטורה נמוכה, בסביבות 63-72 מעלות – במשך כ-5 דקות, או עד שהדג רך. דגים מתבשלים מהר מאד בצורה זו.
  4. יש לסנן את הדג מנוזל השליקה ולשמור את נוזל השליקה במידה וצריך לדלל את הממרח.
  5. מפוררים קלות את תפוח האדמה החם לכלי הקיבול של בלנדר היד או השולחני.
  6. מוסיפים את הדג השלוק, השום הכתוש ומפעילים את הבלנדר עד שמתקבל מרקם חלק. במידה והבלנדר מתקשה בעיבוד יש להוסיף מעט מנוזל השליקה.
  7. כאשר המרקם רך ונוח לעבודה מוסיפים את השמן בזילוף עדין – שימו לב המתכון קורא לכ-100 מ"ל שמן אבל ככל שתוסיפו יותר שמן הממרח יהפוך לחלק יותר במרקם עדין יותר. לגבי השמן, אפשר לעבוד רק עם שמן זית אבל שימו לב שיש סיכוי שתקבלו טעם קרמי מאד.
  8. יש להוסיף מלח ופלפל לפי הטעם.
  9. כשהגעתם למרקם הרצוי לכם אתם מוסיפים את הפטרוזיליה והזיתים. גם כאן מומלץ למי שרוצה מרקם חלק להוסיף את הזיתים והפטרוזיליה תוך כדי העבודה עם הבלנדר, ומי שרוצה מרקם גס יותר יוסיף את הפטרוזיליה והזיתים בעזרת מרית או כף עץ.

 

אחרי שהבנתם את הטכניקה הזו תגלו שהשמיים הם הגבול. תוכלו לשלב גם עשבי תיבול שונים, לעבוד על מרקמים שונים, ולשלב ממרח זה במנות שונות ומגוונות.

להלן תמונות של מנות שהכנתי בטכניקה זו מתחת כל תמונה תמצאו תאור והסבר:

בגירסה זו דאגתי למרקם מאד חלק והדג הוא בורי ( שימו לב מעט לצבע המעט אפרפר) ואת הזיתים שילבתי יחד עם העגבניות

בגירסה זו לאו הוספתי שום ירק או מרכיב אחר לתערובות – כאן הדג הוא מוסר ים שימו לב לצבע הלבן הבוהק

בגירסה זו הדג היה לברק וכאן קיפלתי לתוך התערובת זיתי קלאמטה קצוצים גס ופטרוזליה הממרח קיבל מרקם מעט מוחספס

 

 

הגירסה הקלאסית לברנדאד נאפית בתנור עם ציפוי של שמנת או גבינת מסקרפונה וגם פירורי לחם או גבינת פרמזן – כלומר זהו גראטן קלאסי. רשימת המרכיבים היא זהה למעט הזיתים והפטרוזיליה, ואין צורך בבלנדר יד:

  • תוסיפו לרשימת המרכיבים כ-100 גרם פירורי לחם או גבינת פרמזן מגורדת, ו-2-4 שמנת מתוקה מוקצפת או קרם-פרש

 

אופן הכנת הגירסה הקלאסית, " גראטן ברנדאד ":

  1. בשלב הראשון יש לבשל את תפוח האדמה עד שהוא רך – אני אישית אוהב אותו מבושל עם הקליפה בנייר אלומיניום בתנור אבל גם במים ללא קליפה עובד נפלא.
  2. יש לשים את החלב, הטימין, המים, זרעי הכוסברה, עלה הדפנה והדגים בסיר עם קורט מלח.
  3. יש להביא לבעבוע עדיו ולשלוק – שליקה זה בישול בנוזל בטמפרטורה נמוכה ב- 63-72 מעלות במשל כ-5 דקות או עד שהדג רך – דגים מתבשלים מהר מאד בצורה זו.
  4. יש לסנן את הדג מנוזל השליקה ולשמור את נוזל השליקה במידה וצריך מעט לדלל את המסה.
  5. מפוררים קלות את תפוח האדמה החם למחבת עמוקה.
  6. מוסיפים את הדג השלוק, השום הכתוש ומתחילים לערבב בעזרת מטרפה קשיחה או מועך פירה. המרק לא יהיה חלק אלא מעט גושי ואם הוא סמיך מדי או מעט קשה לערבוב יש להוסיף מעט מנוזל השליקה ששמרתם.
  7. כאשר המרקם רך ונוח לעבודה מוסיפים את השמן בזילוף עדין וממשיכים לערבב עד שכל השמן נטמע בו (זאת האמולסיה).
  8. יש להוסיף מלח ופלפל לפי הטעם – לא לשכוח שבמקור השתמשו בדג מומלח ולכן המנה מטבעה צריכה להיות מעט מלוחה.
  9. כשמגיעים למרקם הרצוי מעבירים את המסה לכלי חסין אש, עמיד בתנור, מורחים מעל את הקצפת או הקרם פרש ומפזרים מעל פירורי לחם או פרמזן או משניהם, ומעבירים לתנור שחומם מראש לטמפרטורה של 200 מעלות ואופים עד שהברנדאד מוזהב.

 

 להלן סרטון של השף גו'ן מיצוויך  John Mitzewich בgל בלוג / ערוץ יוטיוב נפלא בו הוא מראה ברנדד קלאסי 

 

מקווה שמעט עזרתי ותודה מיוחדת לרחל גרא על עריכה והגהת מאמר זה.

שלכם מיכאל 

דגים, טכניקות בישול, להבין בישול, לומדים לבשל

טיפ / הכוונה לטבח הצעיר – בישול במעטפת מלח

בישול הוא עולם ומלואו, עולם כל כך עשיר וכמעט אין סופי הכולל בתוכו מגוון טכניקות, חומרי גלם מסוגים שונים ומכל רחבי העולם, גישות בישול שונות, מסורות ועוד…

מלח הינו מוצר מאוד נגיש וזול שרבים מאיתנו לוקחים כמובן מאליו, אבל למלח יש היסטוריה  עשירה והוא משחק תפקיד חשוב בהיסטוריה האנושית.

לא ארחיב יותר מדי בנושא, אבל הנה מספר עובדות לגבי מלח, ומי שמעוניין לקרוא מעט יותר מוזמן להיכנס לקישור המצורף שבו תמצאו עובדות מרתקות על המלח. לצערי לא מצאתי מאמר מקיף בעברית ולכן הקישור הוא באנגלית.

מספר עובדות על מלח

  • בלי מלח לא נוכל להתקיים – המלח נמצא בצורה טבעית במוצרים שונים בטבע שאותם האדם אכל, והגוף ניצל.
  • המלח אחראי לניהול לחץ הדם בגופנו, לתקשורת של הנוירונים בגוף ועוד… בקיצור הוא חשוב!
  • המלח היה נפוץ בתרבות האנושית 6000 שנים לפני הספירה.
  • המלח גרם למלחמות.
  • המילה שכר באנגלית היא salary ומקורה בלטינית במלה salis –  ומפני שהחיילים הרומיים קיבלו תגמול עבור שירותיהם במלח, המילה שכר הנה נגזרת של המילה מלח.
  • המלח הוא מרכיב חשוב בתחושת או חווית הטעם – במפתיע המלח מוריד מרירות יותר מסוכר, בשל חסימת הנקבוביות שמזהות מרירות. 
  • המלח מדגיש יותר מתיקות – בזכות  הנתרן (סודיום) שהוא אחר מרכיביו העיקריים של המוח, והוא אחראי ישירות על ספיגת הסוכר. במילים אחרות, ללא מלח לא נרגיש מתיקות על הלשון. 
  • המלח אחראי על שיפור הריח (= טעם)  – שיפור הריח משפיע על הטעם שאנחנו חווים – כי במלח יש יונים (מולקולה הנושאת איתה מטען חשמלי). היונים נצמדים ומתחברים למים שנמצאים במזון ופעולה זו גורמת לשחרור מהיר יותר של מולקולות המשחררות  ארומה – תזכורת, הריח משפיע ישירות על תחושת הטעם שלנו.
  • מי שרוצים לקרא עוד הנה הקישור שהזכרתי בתחילת המאמר 

אני יכול להמשיך לשוחח על מלח עוד הרבה אבל נחזור לעניינו, כלומר לבישול במעטפת מלח.

  • מעטפת מלח היא קלה מאד ליישום, ומתיישבת יפה כמעט על כל מרכיב. היא מהווה שכבה מבודדת המונעת מארומות שונות להתנדף, ולמעשה היא יוצרת "תנור אטום" בתוך התנור.
  • עובדה מעניינת: המלח הוא מוליך חום גרוע, ולכן הוא מאפשר חדירה איטית של חום לתוך המעטפת – וזה יוצר בישול איטי בטמפרטורה נמוכה – וכתוצאה מכך פחות נזק נגרם לרקמות הבשר, הדג או הירק והמיצים הטבעיים נשמרים. ותוצאה היא מוצר עסיסי. 
  • חיסרון אחד שאני מוצא במעטפת זו היא בזבוז חומר הגלם, הן במעטפת מלח והן בבצק מלח. שתי המעטפות נזרקות בסופו של דבר לפח.

היום אני רוצה להציג שני סוגים: המעטפת הראשונה היא מעטפת מלח, והשנייה היא בצק מלח. שניהם מתנהגים בצורה דומה, לכל אחד האופי והנראות שלו. אני אישית משתמש יותר בבצק מלח בשל הקלות והניקיון בהסרתו, וכמו כן בשל אופיו: בצק מלח נותן קצת פחות טעם מלוח לשכבה החיצונית של הבשר או הדג או העוף שנוגעת במעטפת. 

מעטפת מלח 

( אני משתמש בא בעיקר לדגים)  

קיימים שני סוגי מעטפות מלח, עם חלבון ביצה ובלי חלבון ביצה. מניסיון אישי לא ראיתי הבדל גדול בטעם, אבל עם חלבון ביצה הקראסט מקבל צבע יפה יותר ויושב יפה יותר אבל קשה יותר להסרה.

לגבי המלח – רוב המתכונים משתמשים בתערובת של מלח גס ומלח דק בעיקר בשל הנוחות בעבודה. יש כאלה שבוחרים רק בסוג מלח אחד – אני אישית אוהב לערבב ביחס של אחד לאחד.

להלן השיטה עם חלבון : ( לדג של כ 750 גרם)3 חלבונים1 ק"ג מלח גס1 ק"ג מלח דקכ2 כפות טימין קצוץ¼ כוס פטרוזליה קצוצה דק1 כף פלפל שחורלהלן השיטה ללא חלבון: ( לדג של כ 750 גרם)1 ק"ג מלח גס1 ק"ג מלח דקכ2 כפות טימין קצוץ¼ כוס פטרוזליה קצוצה דק1 כף פלפל שחור

שלב ראשון: יש להקציף את החלבונים לקצף יציב, אם כי אפשר גם בלי להקציף אבל מניסיון אישי התערובת יותר נוחה לעבודה.

שלב שני: יש לערבב את החלבון המוקצף עם המלח ושאר המרכיבים – ולתת לנוח במקרר כשעה. הקירור יוצר תערובת יציבה ונוחה לעבודה.

במידה ולא רוצים את החלבון, מערבבים את כל המרכיבים ומוסיפים בהדרגה מים עד שנוצרת עיסה קלה לעבודה. עיסה מעט פלסטית במרקם נוצרת בהוספת כ-500 מ"ל מים.

האפייה:

יש לחמם את התנור ל-200 מעלות צלזיוס. על מגש אפיה מרופד בנייר אפייה מניחים שכבה של כ-2 ס"מ מלח ברוחב ואורך הדג, מניחים עליה את הדג, מכסים היטב במלח ומהדקים בעדינות.

משך האפייה של דג במשקל 750 גר' הוא כ-30 דקות.

מקובל מאד למלא את בטן הדג בלימון, שום , תבלינים, עשבי תיבול.

יש טבחים שאוהבים לדקור את הדג במד חום בזמן האפייה ועוצרים את הבישול כאשר הדג מגיע  לכ-55 מעלות.

כשהדג מוכן יש לשבור בעדינות את המעטפת עם גב הסכין או בפטיש. אני מנסר בעדינות בצדדים עם סכין משונן. העור בדרך כלל לא אכיל כי הוא מקבל מרקם מעט אלסטי וטעם מאד מלוח.

להגשת הדג – אני אישית אוהב להגיש עם חמאה שרופה או חמאה לבנה, אבל כמעט כל רוטב שמתאים לדגים מתאים כאן.

להלן גלריית תמונות של הדג חלק מהתמונות הם עבודה שלי חלק של תלמידים שלי

שימו לב לתמונה הבאה בישלנו תפוחי אדמה באותה צורה

בצק מלח

בצק מלח מתנהג באופן זהה למעטפת מלח, אבל יש בו יתרונות של נוחות: 

קל יותר להסיר אותו, הוא פחות מלכלך ומאוד אסתטי.

אני משתמש בבצק זה בעיקר לעופות.

להלן השיטה:

440 גר' קמח

500 גר' מלח גס

6 חלבונים

בקערת מערבל מזון מערבבים את הקמח עם המלח, מוסיפים את החלבונים ומערבבים במהירות נמוכה עד שהבצק ניתק מהצדדים. במידה וצריך להוסיף מעט קמח או מים יש להוסיף בזמן הערבול.

חשוב לזכור: הבצק הזה אינו אכיל ונועד אך ורק כדי ליצור מעטפת אטומה ומבודדת, המוליכה את החום באיטיות.

בתמונות ובסרטון שלפניכם תוכלו לראות עופיון ללא עצמות, ממולא בתערובת בשר וכבד אווז, עטוף ואפוי בבצק מלח ( מראש מתנצל על איכות התמונות).

סרטון פתיחת העוף והסרת המעטפת

להלן קישורים נוספים שכדאי לקרוא:

שימו לב: את העופיון צרבתי לפני שעטפתי בבצק כי הוא אינו מקבל צבע בזמן האפייה בבצק.

רוטב חמאה לבנה

רוטב חמאה שרופה

תודה מיוחדת לרחל גרא אשר עזרה בהגהה של פוסט זה

מקווה שעזרתי ותודה שקראתם

מיכאל 

דגים

טיפ הכוונה לטבח הצעיר – דגים בקשקשי ירקות ופירות.

  • דגים ב"קשקשים"

את הטכניקה שלפניכם ראיתי לפני הרבה שנים, נכון יותר לפני 27 שנים.
את תחילת דרכי עשיתי במסעדה של השף אטיליו באסו – במסעדת ל'קאיה דה פאלאס רויאל, המעוטרת בזמנו בשני כוכבי מישלין. אלה הם שף ומסעדה שהשאירו עליי חותם אדיר לכל חיי.
כל יום שני הכין השף באסו מנה פשוטה כל כך אבל טעימה כל כך, והלקוחות באו במיוחד בשבילה.
המנה הייתה דג בארבו Barbue- דג שטוח, איכותי מאד, ששמו הולך לפניו באירופה. הדג היה מרוח בחרדל דיז'ון גרגירים, ועליו היו מסודרות פרוסות של עגבניות, ללא הקליפה, בצורת קשקשים. את המנה ליווה פירה ברוקולי, ורוטב יין לבן.
המנה עשתה עליי בזמנו רושם רב הן במרקמה והן בחזותה הפשוטה. שילוב הטעמים הנכון היה מרשים וטעים.

עם השנים יישמתי את השיטה בצורות שונות, ובכולן היה הרעיון זהה:
– הנחת ירק או פרי על פילה הדג כשהם פרוסים דק ומסודרים בצורת "קשקשים", ומיד אפרט.
– בישול הדג נעשה תמיד בתנור או בצליה יבשה, או בצליה כשמסביב לדג מעט נוזלים.
– כשהדג שנצלה בתנור ומסביבו נוזלים, הרעיון היה שהנוזלים ישמשו לחיזוק הרוטב.
לרוב הנוזלים היו יין לבן וציר דגים.

במקרים מסוימים, לפני הנחת הירק או הפרי על הדג, נמרחה עליו שיכבה דקה של מחית, לדוגמה:
– חרדל
– ממרח שום עדין
– ממרח זיתים
וכו'…

לפניכם תמונה של דג הBarbue ותמונה נדירה של המנה שצילמתי במצלמת סטילס ב1992 במטבחו של השף אטיליו באסו

למנה מוספת של השף אטיליו באסו דג סול ללא האידרה המרכזית בקשקשי עגבניות ופיטריות בליווי רוטב יין לבן מוקרם

לפניכם תמונות להמחשת מנות שונות בגישה זו:

בתמונה שלפניכם דג דניס בשני פורמטים:
האחד מרוח במחית שום עדינה (שום מבושל בחלב עד לריכוך ומעוך למשחה), על פילה אחד מסודרות פרוסות של עגבנייה חלוטה ומקולפת, ועל הפילה השני פרוסות זוקיני שנחלטו לכ-30 שניות במים רותחים.

בתמונה הבאה גירסה שלי למנה שראיתי ה1992

בתמונות הבאות עוד כמה גירסאות של דגים עם קשקשי זוקיני.

בתמונה הבאה – פילה דניס מרוח בדוקסל פטריות פורטובלו, ועליו קשקשים מפטריות שמפיניון מאודות.

בתמונה הבאה – לברק שלם, ללא האידרות, ועליו קשקשים משזיף בשל וטרי.

בתמונה הבאה – הדג נעטף ברצועות של זוקיני, אבל הרעיון הוא אותו רעיון…

בתמונה הבאה הטכניקה שונה מכל מה שמתואר למעלה, כאן מודקבים על דג דניס קשקשים מתפוחי אדמה בעזרת קורנפלור מהול במעט מים, להבדיל מהמנות הקודמות הדג עובר טיגון בשמן על מחבת , בכדי שהקשקשים לא יתפרקו מניחים על הדג נייר אפייה שגודלו כגודל הדג ומטגנים יחד עם הנייר.

חשוב לשים לב לכך שהירק או הפרי מתאימים לדג ולרוטב המלווה, ושבסוף צליית הדג בתנור הם יקבלו מרקם נכון ומתאים למנה.

תודה מיוחדת לרחל גרא שעזרה לי בעריכה והגהה.

ותודה שקראתם
מיכאל

עישון, עישון דגים, פורל מעושן

עישון חם מהיר

אני לא מומחה גדול לעישון אפילו אפשר לומר לא מבין בכלל בנושא אבל חשבתי לנכון לשתף בטכניקה אחת שהשתמשתי בה לא מעט במהלך השנים ואני שמח לשתף אותכם כאן.

ממש על קצה המזלג עישון הוא למעשה תהליך שבו פריט מזון מתבשל, מקבל טעם וגם עובר תהליך שמאפשר את שימורו לאורך טווח ארוך.

כיום ידועים 4 תהליכי עישון

עישון קר-תהליך שהעשן בזמן שנוגע בפריט האוכל הוא קר והוא לא מבשל בשום צורה אלה נותן לו ארומה של עשן.

עישון פושר -העשן במגע עם פריט האוכל בטמפרטורה של כ25-40 מעלות

עישון חם – זהו עישון שמאד תפס בארץ בשנים האחרונות שלמעשה פריט האוכל יושב בארון חם עם מקור חום ועשן בדרך כלל מפחם או עצים או שילוב.

עישון מתמצית – פה למעשה מדובר על נתינת ארומה של עישון שהיא שטחית לחלוטין ומקורה מתמצית טבעית או סינטטית של ארומת עשן.

אני נמנע כאן לפרט יותר כי כמו שציינתי בהתחלה אני לא מומחה גדול ולא מתיימר.

השיטה הבאה שאותה אני רוצה לחשוף לפניכם היא למעשה עישון חם מהיר שנועד לנתחים עדינים בעיקר דגים אבל, על חזה ברווז הוא עבד יפה וגם על חזה עוף רק במידה ואתם מתכוונים לעשן בצורה זו חזה עוף יש צורך לבדוק שאחרי העישון הוא מבושל לגמרי ובמידה ולא להשלים בישול בתנור.

אני בדרך כלל אוהב לבשל בצורה זו את דג הפורל מאחר והוא עדין מאד מתבשל מהר וסופח ניפלא את טעם העשן.

בשלב הראשון פילטתי את הדג ותיבלתי קלות – בשלב הזה תוכלו לתבל איך שבא לכם.

הנחתי את פילה הדג על צד העור על נייר אפיה – הסיבה שהנחתי אותו על נייר אפייה זה בגלל שנוח מאד להרים אותו ולהעביר לצלחת וקורה לפעמים שהדג שעור הדג נדבק לאלומיניום .

IMG_20180702_181509.jpg

השלב השני הכנתי את תערובת הארומה שהנחתי בתוך מחבת ברזל בקוטר של כ 25 ס"מ את התערובת במקרה שלי הרכבתי אותה מ:

רוזמרין , גרגירי כוסברה ,פפריקה מעושנת פלפל שחור גס.

אבל פה השמיים הם הגבול: עלי תה, נסורות של עצים שונים כגון דובדבן,הדרים ועוד, זרעי תיבול שונים כגון אניס, ערער, ,הל ,עשבי תיבול שונים כגון טארגון, טימין, למוןגראס ועוד ועוד אין סןף ואריציות פשוט תמריאו.

IMG_20180702_181143.jpg

השלב הבא היה להדליק את הפחם עם מבער או ישירות על הגז, להניח בתוך המחבת ולכסות הייר אלומיניום שהאותו חוררתי בכדי לתת לעשן לעבור.

השלב הבא הנחתי את המחבת על להבא חזקה למשך שתי דקות זה נועד לשרוף מעט את ההתבלינים שבמחבת.

הפורל מתבשל מהר מרגע כיבוי האש מתחת למחבת לקח כ 8 דקות לעישון ובישול.

IMG_20180702_181606_HHT

לאחר העישון אפשר להגיש את הדג קר או חם לדוגמא בסלט או כמנה עיקרית

להלן מנה שהכנתי שהכנתי עם הפורל- על פירה אפונה ופירה שורושים בליווי שמן מעושן

IMG_20180702_192250

להלן מנות שהכינו תלמידים שלי בבית הספר דן גורמה לארח שלמדו את התהליך

תודה שקראתם ומקווה שעזרתי

מיכאל

בלילה, בלילת בירה, טגון, טיגון בשמן עמוק

טיפ / הכוונה לטבח הצעיר: בלילת בירה  

קרדיט לצילום אסף קרלה
תפוחים בבלילת בירה , רוטב קרמל מלוח – קרדיט לצילום אסף קרלה

בתמונה לפיכם הכנתי פרוסות תפוח מצופות בבלילת בירה ומטוגנות בשמן עמוק השילוב בין פריכות לרכות, מרירות , מתיקות יוצרת חווית אכילה מאד מיוחדת.

אני אישית מאד אוהב אוכל מטוגן , אני לא נכנס כאן לאסכולות של בריאות כן בריא לא בריא כי יש לי הרבה דעות בנושא מה שכן כדאי לזכור שטמפרטורת הטיגון חשובה מאד מאחר וככל שהטמפרטורה של השמן נמוכה יותר כך הוא נספג ביתר קלות בחומר בגלם.

המתכון אותו אני רוצה לשתף או יותר נכון השיטה היא שימוש בבלילת בירה, בלילה על בסיס קמח , בירה , שמרים ומעט מלח – אבן בניה נפלאה במטבח אשר השימוש בר הוא כל כך נרחב ואם מקפידים על הכללים התוצאות נהדרות חשוב להפנים שלא מדובר פה על טמפורה – טמפורה זו שיטת בישול וטיגון שמקורה במזרח הרחוק ומזוהה מאד עם יפן.

כמו כל מתכון אם מבינים את הרעיון מאוחרי הטכניקה כך גם היכולת להתפתח לאין סוף וארציות .

לדוגמה במתכון שברשותי אני משתמש בבירה מסוג לאגר ( גולדסטאר ,פילסנר, סטלה, ועוד…) אבל כמו שאתם בטח יודעים מבחר סוגי הבירות , טעמים תת סוגים ומשפחות הוא כמט אין סופי וזה מוביל אותי שוב ושוב שפעם שלמדתם מתכון והבנתם אותו השמים הם הגבול.

שימו לב לעובדה המעניינת הבאה: למרות שהפריט עובר טיגון הוא למעשה עובר תהליך של אידוי – קרי הבלילה באה במגע עם השמן מתקרשת ומתקרמלת ( תגובת מיארד) אבל הפריט בפנים מקבל ציפוי אטום ומתבשל מלחץ האדים שנוצר בין הקרום (ציפוי) לבינו.

להלן המתכון שמשמש אותי שנים רבות:

  • 330 מ"ל בירה ( אני אוהב להשתמש בגולדסטאר, קרלסברג )
  • 10 גר' שמרים יבשים או כ 15 גרם שמרים טריים
  • 1/2 כפית מלח (5 גר')
  • 220 גר' קמח

אופן הכנה :

ממיסים את השמרים בבירה , מוסיפים את הקמח בהדרגה ובעזרת מטרפה מערבבים למרקם חלק , מוסיפים את המלח. חשוב מאד לתת לבלילה לנוח לפחות חצי שעה הסיבה היא לתת לגלוטן שהתחיל לעבוד ולקבל מרקם אלסטי לנוח- בלילה שלא נחה תתן ציפוי מאד דק ללא סיבים ובעל מרקם לא כיף לאכילה .

מספר דגשים : הבצק כמו כל בצק שמרים מתחיל לתפוח ולכן חשוב מאד לשמור במקרר עד חצי שעה משימוש, כמו כן חשוב לשמור עליו מכוסה מאחר והוא נוטה להתייבש.

הבלילה מחזיקה זמן רב כל עוד היא מכוסה ולא תופחת יותר מידי האלכוהול בבלילה מעכב את הייצור של גלוטן, (רשת של חלבונים אשר נוצרת כאשר הקמח ומים מתחילים לעבוד יחד) ומאפשר ערבוב חוזר של הבצק, דילול וכו …

{מעט על אלכוהול בבצק ( בתודה מיוחדת לערן בודאנקין )

לאלכוהול יש כמה השפעות:

ההשפעה הראשונה והעיקרית היא במקרה ומדובר בבצק שמרים, הסוכרים הקיימים בתרכובת האלכוהול (יין, בירה, ברנדי וכדומה) תורמים לפעילות השמרים. כמו כן כפעולה משנית האלכוהול מכווץ את החלבונים שיוצרים את הגלוטן, ואף תורמים לתופעת הג'לטיזציה כלומר ליצירת ג'ל מהחלבונים.

שנית, אלכוהול אף מזיק בכך שהוא תורם לתופעת רטרוגרטיזציה (יצירת גבישים של קריסטל לא נעימים בלחם) אבל יכולים לתרום לציפוי קריספי. בבצקים כגון לחמים, אלכוהול בדרך כלל מתווסף למתכוני לחם מבצק של לחם בירה ואז כמות האלכוהול זניחה וכמות הנוזלים גדולה.בצקי עוגות, ניתן ואף מומלץ לשלב אלכוהול כגון רום או ברנדי / קוניאק לקבלת טעמים ייחודיים וההשפעה זניחה מאחר והיחס של האלכוהול לעומת המסה הכוללת קטנה.}

יש אסכולה שמלמדת להחליף חלק מהמים / סודה בבלילת טמפורה בנימוק שהאלכוהול מתאדה מהר יותר וכך בטיגון הבצק הופך לפריך יותר , כמן כן הבצק מחזיק זמן רב בהתאם להסברים לעיל.

במסעדה אני בדרך כלל מכין כמות גדולה ושומר במקרר.חצי שעה לפני השימוש ( סרוויס) אני ממלא לי מיכל בכמות שתספיק לי לפי הערכה של מספר מנות שימכרו בשעת העבודה הקרובה ( הבלילה מחזיקה יפה מאד שעה /שעה וחצי מחוץ למקרר) .

מספר דגים של שימוש בבצק זה:

  1. חשוב מאד לקמח את הפריט שאותו רוצים לצפות
  2. טמפרטורת השמן חשובה בדרך כלל בסביבות 180 מעלות – טמפרטורה גבוה מידי הבצק ישרף ולא יתבשל לעומק , וטמפרטורה נמוכה מידי הבצק יזלוג מהפריט ויספוג שמן.
  3. יש להקפיד על יחס נכון בין הפריט שאותו מטגנים לבין הבלילה – פריט קטן מאד יעלם בבלילה, ופריט גדול מאד ולא יתן " את הכבוד הראוי לציפוי.
  4. אפשר לשחק עם סמיכות הבלילה – כדאי מאד לשחק עם סמיכויות שונות .
  5. אין לשחרר את הפריט המצופה ישר לשמן – הסיבה היא שאם מניחים ישר לתוך השמן הפריט שוקע לתחתית ואם יש סל טיגון הוא למעשה נתפס ברשת ( הבצק עדיין רך ונכנס בין מרווחי הרשת ואז נקרש ) לכן בעזרת מלקחיים שמים בשמן לכמה שניות על מנת שהבצק יקרש ואז משחררים.

מה ניתן לצפות

הפיש אנד הציפס הקלסי באנגליה מצופה בבלילת בירה, כמומלץ מאד דגים בשרניים כגון קוד, הליבוט וכו..

פירות מכל סוג – לפירות כדאי להשתמש בבירה מתקתקה כגון "קריק" ( בירה בלגית עם ניחוח דובדבנים )

להלן מעט תמונות להמחשה.

תודה שקראתם ומקווה שמעט עזרתי

מיכאל

דגים, טכניקות בישול, לומדים לבשל, סודות השף, עופות, צורות ושיטות בישול, שף מיכאל כץ

טיפ הכוונה לטבח הצעיר : קראסט פשוט וחשיבות מרקמים ודיוק באוכל

למרקמים באוכל יש חשיבות גדולה. מרקמים שונים המשולבים נכון ושילובי הטעמים הנכונים הם אלה שבסוף היום נותנים לנו את אותה חוויה שאנחנו חווים בביס הראשון, השני ועוד, וזה כמובן בתנאי שידכם המדויקת דואגת לכל שלב ושלב… 

מאכלים המשלבים מספר מרקמים שונים גורמים לנו להתחבר אליהם יותר, והדוגמה שאני מאד אוהב להסביר וללמד היא "סנדוויץ' ההמבורגר".   אם נפרק את סנדוויץ' ההמבורגר לגורמים נגלה בו שכבה אחר שכבה של מרקמים שונים ומנוגדים – הלחמנייה רכה, הירקות פריכים, הרוטב הנימוח מתפשט בחלל הפה ומרקמה העסיסי והלעיס של "קציצת הבשר" – כל אלה הם המרקמים השונים המייצרים לכם את חוויית ההמבורגר הרצויה.

לכל טבח, בתחילת דרכו במטבח, אני אוהב מאד לציין את העובדה הזו ומבקש ממנו לשנן ולזכור את "שכבות ההמבורגר", כי זהו כלי נהדר שעוזר להבין ולבנות מנות. שימו לב לעובדה שהמנות שאתם יותר מתחברים אליהן מכילות מספר מרקמים שונים המשלבים רכות, פריכות ונימוחות.

ההקדמה הקצרה הזו באה להציג לפניכם שיטה נהדרת ליצירת "קראסט" – כלומר ציפוי פריך – אשר קל מאד ליישם, בעיקר שמדובר במטבח פעיל ומקצועי אבל גם במטבח הביתי הוא עובד נפלא.

הרעיון הוא ממש פשוט ואין לי מתכון אלא יותר שיטה כי: 

  • הבסיס לקראסט הוא חמאה ופירורי לחם בערך ביחס של 1 חמאה רכה ל-1/3 פירורי לחם – לדוגמא 100 גרם חמאה יש לערבב היטב, בעזרת כף, עם 30 גרם פירורי לחם. אני אישית מעדיף פירורי לחם מסוג פאנקו, מפני שהגודל שלהם נותן יותר פריכות.
  • השלב הבא הוא להוסיף מרכיבים נוספים לפי הטעם האישי – בקראסט שבצילום לפניכם הוספתי: שומשום שחור ולבן, גרידת לימון, סומאק ותערובת עשבי תיבול קצוצה דק מאד. יש לשים לב שהתערובת תשמור על אלסטיות, במילים אחרות אם היא מרגישה יבשה מידי תמיד אפשר להוסיף מעט חמאה.
  • השלב הבא הנו "שיטוח הקראסט" והכנתו לשימוש. שימו לב בתמונות שלפניכם שהקראסט משוטח לעובי הרצוי בין שני דפי ניילון או נייר אפייה (נייר פרגמנט), ולאחר מכן נשמר בקופסא אטומה בין שכבות הניילון/הנייר. ככל שהמרכיבים יבשים יותר יהיו חיי ה"קראסט" ארוכים יותר.

  • השלב הבא הוא הנחת הקראסט המוכן והידוקו, בעדינות, על הפריט שעליו נרצה לשלב אותו לדוגמא: פילה דג (סלמון, לוקוס , מוסר וכו…) או על חזה עוף, או על ירקות כגון עגבניות קישואים ועוד ועוד..
  • האפייה מתבצעת בתנור בדרך כלל בטמפרטורה שבין 150-200 מעלות, תלוי בפריט או מתחת חום גלוי כגון סלמנדרה.
  • במקרים מסוימים ניתן גם לשים את הקראסט מאוחר יותר, לפני הגשת המנה, ולתת לו "השחמה" תחת מקור חום. לדוגמא: סטייק אנטרקוט שהוכן במידה הרצויה ושעליו מניחים קראסט ממש לפני ההגשה והמנה מקבלת מכת חום נוספת.

 

להלן תמונות להמחשת התהליך :

מנה של סלמון עם בקראסט סומק:

 

להלן קראסט של השף סידני בונד (Sidney Bond) מבית נספר קלאבאש שבעמק הלואר צרפת"Le Calabash" .

הקראסט נפלא לדגים ובשר, וכאן בתמונות הקראסט מונח על דג קוד.

גם כאן סידני מכין קראסט על בסיס חמאה ופירורי לחם – אבל להבדיל ממני שהשתמשתי בפאנקו, סידני משתמש בפירורים מלחם לא יבש וללא הקרום, וגם בגבינת פרמזן מגוררת, פטרוזליה קצוצה ושקדים קצוצים.

גם כאן כל החומרים עובדו יחדיו לעיסה אחידה, שוטחו לעובי של כ-4 מ"מ והוקפאו.

לפני אפיית הדג מניחים עליו פרוסת קראסט ואופים בחום של כ-180 מעלות.

 

ולהלן דוגמה קלאסית לקראסט אהוב קלאסי ידוע המורכב מפטרוזליה ,פירורי לחם מלח פלפל הקראסט יושב על שכבת חרדל ויש גם כאלה שאוהבים להוסיף לו גם שקדים קצוצים:

שימו לב לתמונות: אפשר להניח את הקראסט על כל צלע בנפרד או על כל השדרה במלואה ואז לפרוס.

 

 

תודה מיוחדת לרחל גרא אשר עזרה לי בעריכה והגהה.

מקווה שהצלחתי מעט לעזור ולכוון.

תודה שקראתם

מיכאל

בית ספר לבישול, טכניקות בישול, להבין בישול, לומדים לבשל, צורות ושיטות בישול, שף מיכאל כץ

טיפ הקדמה לטבח הצעיר: הקדמה לצורות בישול מסורתיות

IMG_9026

עולם הבישול מורכב מכל כך הרבה מרכיבים חומרי גלם, חיתוכים, עבודת צוות , יחסים בין אנשים וכמובן שיטות בישול.

לפניכם מצגת שהכנתי לתמידי מגמת בישול מטעם משרד הכלכלה, כולן תלמידים בתחילת דרכם  המצגת עוסקת בהקדמה קצרה לעולם הבישול והקדמה לצורות בישול מסורתיות.

להלן קישור למצגת 

מקווה שהיא תעשה מעט סדר ותעזור.

תודה שקראתם

מיכאל

להבין בישול, לומדים לבשל, מדריך למטבח, מדריך מקיף לבישול, רוטב אם, רטבים, שליקה

טיפ / הככוונה לטבח הצעיר : ״ וולוטה ״ רוטב שבא ללמד .

אחרי שהצגתי רטבים מהקו הראשון אני חושב שדווקא הגיע הזמן להסביר על אחד הרטבים הכי בסיסים שיש. חומר לימודי שלדעתי אולי הייתי צריך להתחיל איתו בסדרת הרטבים ואת האמת שהוא בדרך כלל מופיע בין הרטבים הראשונים בסיליבוס של בתי ספר בעולם, אבל סביר להניח שאם הייתי מתחיל איתו הוא לא היה מושך הרבה תשומת לב .

הרוטב נקרא ״ולוטה״ בצרפתית מאייתים velouté,פירוש השם ״קטיפתי ״.

הכנת הרוטב למעשה משלבת בתוכה גם שיטת בישול והיא למעשה בישול חומר הגלם בנוזל שהינו בדרך כלל ציר על בסוס עצמות לא מושחמות ( ציר דגים , ציר עוף , ציר על בסיס עצמית עגל ) ועל בסיס נוזל זה ניבנה הרוטב .

הרעיון הוא : בישול בשר ( לרבות בשר לבן כגון עגל , עגל חלב ) ,דג בשרני , עוף וכו… בתוך הציר אשר מועשר בירקות תבלינים וכו…, והסמכת הנוזל לרוטב .

כמובן שאפשר לבשל גם ירק בצורה הזו בציר ירקות אבל זה פחות מקובל .

הסמכה של הציר בקלסיקה נעשית על ידי רביכה ובדרך כלל רביכה לבנה או בלונדינית ( הקישור הבא יוביל אותכם להסבר על רביכה ) להסבר מעמיק על הסמכת רטבים ושם יש סעיף שמדבר על רביכה חמה . כמו כן פעם היה מאד נהוג להוסיף ממש לפני הגשה חלמון ביצה טרוף עם מעט נוזל לרוב שמנת – לתערובת זו קוראים "ליאזון "  liaison כאשר מטרתה לתת לרוטב מרקם מאד עדין טעם חלמוני עדין.. מי שמתכוון להשתמש בתוסף זה יש לשים לב שטמפרטורת הרוטב לא עוברת את 80 מעלות וישר להטמיע עם מטרפה.

בתמונות שמלוות פוסט זה הכנתי מנה מאד פשוטה לצורך המחשה ,קודם כל הכנתי ציר דגים להלן קישור איך מכינים ציר דגים .

השלב הבא היה לחתוך דג לוקוס לחתיכות של כ 2 ס״מ אותם שלקתי ( חום נמוך כ 65 מעלות )בציר הדגים אשר העשרתי בגבעולי פטרוזליה , עלה דפנה ,וגרגרי כוסברה.

שהדג מוכן ( מבחינתי מוכן אני פשוט טועם חתיכה ולי אישית חשוב שהמרכז מעט נא) העברתי אותו לצלחת וסיננתי את נוזל השליקה.

את נוזל השליקה הבאתי להרתיכה והוספתי לו רביכה ״ חמה״ roux לבן ( שוב תפנו לקישור שמסביר על הסמכת רטבים ) שם יש הסבר רחב על רביכות .

הכמות לקבלת רוטב במרקם קלסי nape הינה בסביבות 100 גרם רביכה לכל 500 מ״ל נוזל שליקה אבל גם פה כל אחד יכול להחליט על רמת הסמיכות שהוא רוצה .

לסיום :

סיננתי את הרוטב דרך מסננת דקה ( בדפה המקצועית היא נקראת שינאוה ) זה מוסיף לרוטב עוד מרקם קטיפתי .

במקרה הספציפי שבתמונה הוספתי לרוטב רק מעט מיץ לימון טרי מלח ופלפל .

כמה מילים לסיום

הרוטב הזה עדיין ברשימת 5 רטבי האם הצרפתיים , ושפים רבים בעולם בוחנים טבחים צעירים על מרקם וטעם .

אישית אני חושב שזה יופי של טכניקה ללמוד את בסיסהרטבים

ודבר אחרון בדרך כלל בבתי ספר מובילים בעולם מלמדים את בשיטה דרך מנה שניקראת "blanquet de veau"

בתמונה הבאות סינון הרוטב וסיום המנה של הדג ברוטב וולוטה:

בתמונות הבאות מנות שונות  של חזה עוף ען רוטב וולוטה כאשר הרוטב עשוי מנוזל שליקה על בסיס ציר עוף מובמך ברביכה:

מקווה שזה עזר מעט

תודה שקראתם

שלכם מיכאל

אתגרים במטבח, בית ספר לבישול, דגים, טכניקות בישול, להבין בישול, ניהול מטבח, שף מיכאל כץ, תפריט

טיפ / הכוונה לטבח הצעיר: החלטות מהירות בשטח

הפוסט הבא הינו קצר אבל מסוג הפוסטים שאני מאד אוהב כי הם קורים בשטח בזמן אמת ( ניכתבים ממש שניה אחרי שהמקרה קרה ) וכל זה במטרה להעשיר / לתת כלים לשף טבח הצעיר  איך מתמודדים עם בעיות בשטח.

נשמע כמו יציאה למבצע צבאי עם בלת״מים ונכון שיש הרבה דימ יום בין מטבחים לצבא.

הבעיה : שולחן גאלא גדול מחכה למבחר מנות ואפסים  למרכז  השולחן בין המנות קבב דגים לצד אורז ועדשים , אך ממש לפני תחילת בישול הקבב הרגשנו שהקבה מתפורר מה עושים ?

פה ניכנס מעט ניסיון , ידע וגם הכרת מבחר מנות וגישות של מטבחים שונים . נזכרנו שיש מנה של בשר טחון עם אורז שמקורו במטבח הערבי אז אימצנו את הרעיון .

הפיתרון : פוררנו את כל הקבב טיגנו במעט שמן זית במחבת והוספנו את תערובת האורז בר והעדשים המבושלים והמנה הוגשה כתבשיל עם טחינה ועשבי תיבול  .

ההגשה ללקוח לוותה. בהסבר הבא״ תבשיל קבב מפורר אורז בר ועדשים שחורות ״

המסקנה – אתגרים צצים כל הזמן , להתעצבן , להתאכזב ולצעוק לא תמיד עוזר ,כדאי שניה לקחת אויר ולנתח מצב לתאם ציפיות מחדש מול מלצרים והלקוח וברוב המקרים זה יכול לעבור יפה ואפילו מפתיע כמו באותו אירוע שהמנה הזו זכתה להכי הרבה מחמאות – צחוק הגורל .

תודה שקראתם

מיכאל