מיונז

טיפ הכוונה לטבח הצעיר – מיונז

מיונז

תמיד מפליא אותי לגלות שככל שאני כותב יותר מאמרים ב"בית הספר לבישול של מיכאל" אני כותב יותר על הבסיס ועל מה שיכול להתפרש כ"דברים קלים". לאחרונה שאלתי את עצמי איך יתכן שלא כתבתי עדיין על אחת הטכניקות הבסיסיות ביותר במטבח, שהיא טכניקת הכנת המיונז. 

בצער רב אני כותב שלהרבה טבחים ושפים אין מושג בטכניקה הבסיסית הזו, ולא אחת ראיתי שמנהלי מטבח מהשורה הראשונה לא ידעו אפילו איך להכין בפרקטיקה מיונז, ולא ידעו להסביר את העומק שבהכנת המיונז .

לפני שאני מתחיל הנה מעט הסברים והבהרות: 
מסיבה שאינה ברורה לי הפכה המילה "מיונז" למילת גנאי במסעדות בארץ, וכל רוטב שהוא בסגנון מיונז באשר הוא זכה לכינוי "איולי". איולי הוא אכן אמולסיה שמזכירה מיונז, אבל מדובר בשתי טכניקות שונות.

הקישור הבא יוביל אתכם להסבר מפורט על ההבדל בין איולי למיונז .

מיונז הוא אמולסיה – בעברית "תחליב" להלן ציטוט הלקוח מויקיפדיה:
תַּחְלִיב, מלועזית: אֵמוּלְסְיָה, הוא קוֹלוֹאִיד (תערובת) של נוזל בנוזל שאינם מתערבבים או נמסים זה בזה, למשל מים ושמן. תחליבים מתאפשרים הודות להמצאות חומר מְתַחְלֵב, המאפשר להם ערבוב ללא היפרדות. מיונז הוא דוגמה לתחליב, שבו מים ושמן מעורבבים בחלמון ביצה, המהווה חומר מְתַחְלֵב. קיימים מספר רב של חומרים מתחלבים, בין השאר לציטין, ואלו משמשים לתעשייה בתחומים כגון הנדסת מזון, ייצור צבעים ועוד.

לא אכנס כאן לעניין מקור השם מיונז, כי יש יותר מדי ספקות, הערכות וכו… אבל מה שכנראה ידוע הוא שמיונז נוצר בסביבות 1740 ומקורו בצרפת.

למה כל כך חשוב ללמד טבח להכין מיונז בתחילת הדרך:

המיונז, כפי שכבר הדגשתי, הוא אמולסיה. אמולסיה היא תהליך המופיע במטבח בצורות רבות מאד, וככל שהטבח באשר הוא – חובב או איש מקצוע – יבין מה היא אמולסיה ואיך היא מתנהגת, הוא יוכל להתמודד עם צורות הכנה מורכבות יותר, להבין איך לתקן מצבים שונים בהם אמולוסיות שונות לא הצליחו. בעיקר חשוב לזכור שמיונז הוא רוטב טעים כל כך, כשהוא עשוי היטב!

יש לא מעט דרכים להכין מיונז אבל אני מאמין שהדרך הכי נכונה להבנת התהליך היא להכינו בצורה הקלאסית, עם מטרפה, ולא בעזרת שום מכשיר חשמלי. הסיבה לכך היא שהעבודה עם מטרפה מאפשרת להרגיש את החומר ואת התהליך בצורה הטובה ביותר, ואחר כך הכל הרבה יותר ברור וקל.

לפני שנתחיל כדאי להבין מספר דברים:

  • מיונז קלאסי – כפי שהוא מופיע ב"לארוס גסטרונומיק" – מורכב מחלמון ביצה ומעט חומץ יין , חרדל מלח פלפל ושמן. בדרך כלל מודגש בספרות הגסטרונומית שלכל חלמון ביצה ניתן לחבר רבע ליטר שמן, אבל כשתבינו את הרעיון ודרך ההכנה תראו שניתן להוסיף הרבה יותר שמן.
  • אני אישית מכין תמיד רק מיונז מאד נייטרלי על בסיס שמן קנולה או בוטנים, מפני שאח"כ אני יכול לשחק עם המיונז כאוות נפשי.
  • מיונז על בסיס שמן זית הוא בדרך כלל מריר ולא נעים לאכילה, אלא אם כן יש ברשותכם שמן זית מאד עדין, ואז זה יכול להתאים. 

תהליך הכנת המיונז רגיש למספר דברים: 

חשוב להבין שמדובר בחיבור של מים ושמן בעזרת כוח פיזי – ומולקולות המים יכולות לספוג רק כמות שמן מסוימת בזמן נתון.

 הוספת השמן מהר מדי, או בכמות מופרזת, תגרום לתופעה המכונה שבירת התהליך או "מיונז שבור". זה קורה מפני שמולקולות המים לא הספיקו לכלוא ולהתחבר לשמן, וכל החיבורים שנוצרו קרסו.

התהליך גם רגיש לשינויי טמפרטורות קיצוניים, מאחר והטמפרטורה משנה את התהליך. שינויים קיצוניים בטמפרטורת המרכיבים משנים את יציבותם בשל הפרעה למטענים החשמליים בזמן הפעלת הכוח, וגורמים לאי יציבות ביצירת האמולסיה המסתיימת במיונז מפורק (שבור).

אז איך מכינים מיונז קלאסי?
בקערה יציבה! אני מניח את הקערה שלי על סיר, כמו בתמונה, כאשר היא מקובעת ויציבה בעזרת מגבת. חשוב לזכור שככל שיותר נוח לכם בעבודה, כך התוצאות טובות יותר.

מתכון בסיסי:

  • 1 חלמון 
  • ½ כף חומץ יין אדום 
  • 1 כף חרדל
  • ½ כפית שטוחה של מלח 
  • ¼ כפית של פלפל לבן 
  • שמן כ 250 מ"ל (או כמה שרוצים – הסבר בהמשך).

בעזרת מטרפה מערבבים בעדינות את החלמון, החומץ, החרדל, המלח והפלפל למרקם חלק.מתחילים בהוספת השמן לאט לאט, מומלץ מאד רק בפינה, או יותר נכון בצד אחד של הקערה. ההיגיון מאחורי זה הינו שבמידה מזהים סימני שבירה במיונז קל יותר לתקן ולאחד אותו מפני שיש עדיין בקערה מסה שלא נשברה.

כאשר מזהים שהמיונז מאד מבריק זהו סימן לכך שהוא זקוק לעוד מעט מולקולות של מים על מנת לספוג ולאזן את כמות השמן, וצריך פשוט להוסיף כמה טיפות מים. חוזרים על התהליך במידת הצורך. הוספת מים בכמויות קטנות היא המאפשרת הוספת כמות שמן יחסית גדולה למסת המיונז. 

ככל שנוסיף יותר שמן למיונז הוא יסמיך יותר וצבעו יהיה לבן יותר. 

כמה שנוסיף יותר שמן הוא ישנה את טעמו מטעם של ביצה (חלמון) לטעם יותר "נקי".

מי שאינו רוצה להשתמש בחלמון חי יכול להשתמש בחלמון מפוסטר. 
אחרי שיצרתם את המיונז יש לשמרו בקירור! משרד הבריאות דורש שמיונז טרי ישמר 3 ימים, אבל מניסיון ומקריאה על הנושא מצאתי שמיונז יכול גם להישמר חודשיים ללא פגע.
אחרי שיצרתם והבנתם את הרעיון השמיים הם באמת הגבול, והמשחק בהכנת מיונזים שונים הוא פשוט אינסופי. 
אני מזכיר שאני תמיד מכין מיונז מאד נייטרלי בטעמו ואז לוקח אותו לכיוונים שונים, להלן דוגמאות: 
מוסיף לו שמן זית איכותי עד שטעם שמן הזית נותן את הטון. משחק עם עשבי תיבול שונים 
משחק עם מרכיבים שונים כגון חריפות, זיתים קצוצים, אנשובי, שום, גרידת פרי הדר ועוד…. 

להלן דוגמאות למיונזים מנצחים: 

  • רוטב טרטר הוא אחד הרטבים האהובים עליי: למיונז מוסיפים תערובת המורכבת מבצלצלי פנינה מוחמצים וקצוצים (ניתן להחליף בבצל לבן רגיל), צלפים קצוצים, קורנישונים קצוצים (ניתן להחליף במלפפון כבוש רגיל), פטרוזיליה קצוצה, מלח פלפל ונגיעה של רוטב ווסטרשייר. 
  • מיונז צ'יפוטלה – פשוט להוסיף פלפל צ'יפוטלה עד שאוהבים את היחס. 
  • מיונז בזיליקום, עגבניות – לקצוץ עגבניות חלוטות (מקולפות) ולסנן נוזלים, להוסיף למיונז יחד עם בזיליקום חתוך דק ופלפל שחור. 
  • מיונז שום – פשוט להוסיף למיונז שום טרי מעוך, לפי טעם רצוי.

אני יכול להמשיך כך דפים על גבי דפים… שימו לב למשחק עם חומצים שונים, מיץ לימון, חרדלים בטעמים וסוגים שונים. כולם יתנו לכם מוצר אחר עם אופי משלו. 


בתמונות הבאות ובסרטון תוכלו לראות שלבים שונים בהכנת מיונז ולהבין את התהליך. 

להלן קישור לסרטון המראה את הכנת המיונז

  • בתמונות הבאות תוכלו לראות שימוש שונה של מיונז במנות: השימוש כאן במיונז משתנה ממנה למנה שימו לב בסלט תפוח אדמה המיונז מעט מדולל וזה בכדי לתת יותר קלילות במנה, בחלק מהמנות הוא סמיך וזה בכדי לשבת בצורה יפה יותר על המנה .

אולי יעניין אותכם גם לקרוא :

מספר מילים על בטיחות מזון ומיונז- פינת המומחה : שמואל מולדובן

ביצים שאינן מפוסטרות ושאינן עוברות טיפול תרמי, מסוכנות למאכל עקב נוכחות חיידקים מסוכנים מחוללי מחלות, בהם הסלמונלה ועוד.

לכן לא מומלץ להכין מיונז (עם או ללא צאצאיו) עם ביצים שאינן מפוסטרות.

אם בוחרים בכל זאת להכין מיונז מתוצרת עצמית ,מומלץ להכין אותו מביצים מפוסטרות נוזליות מופרדות לחלמונים בלבד.

מומלץ להשתמש במיונז (וצאצאיו) שהוכן במקום בתוך 24 שעות, כלומר כל יום להכין מיונז חדש.

רצוי להכין את המיונז באמצעות מערבל מקורר, אבל אפשר גם במערבל רגיל או במטרפה ידנית.

בכל מקרה בסיום הכנת המיונז, צריך להביא אותו לצינון מהיר בבלסט צ'ילר, לטמפרטורה של 5 מעלות צלזיוס בתוך שעתיים מתום הכנתו.

חשוב להקפיד שכלי העבודה יהיו נקיים, יבשים ומחוטאים בתרסיס אלכוהול או מגבון חיטוי לח חד פעמי.

צריך להקפיד שהאחסון יהיה בכלי גסטרונום סגורים מנירוסטה בלבד.

המיונז יהיה מסומן בתאריך ושעת ההכנה והתאריך האחרון לשימוש.

כלומר, אפשר להכין מיונז מהיום למחר במסגרת ההכנות המוקדמות , אבל צריך לציין על המדבקה גם את התאריך האחרון לשימוש עד השעה האחרונה

לשימוש, שהיא שעת ההכנה של היום הקודם.

אחסון המיונז המוכן יתבצע במקררים הבאים : מקרר רטבים מוכנים, מקרר סלטים מוכנים, מקרר הסרוויס של הפס הקר ובסלטיה מקוררת בפס הקר בתוך

אמבט פתיתי קרח.

המיונז המוכן יאוחסן בטמפרטורה שאיננה עולה על 5 מעלות צלזיוס, כדי לשמור על רצף הטמפרטורות עד ההגשה ובהגשה.

שמוליק מולדובן המרכז לקולינאריה ובטיחות מזון www.moldovanfood.co.il

תודה מיוחדת לרחל גרא על עזרה בהגהה של מאמר זה

תודה שקראתם ומקווה שמעט עזרתי

שלכם מיכאל

הולנדייז, חמאה מזוקקת, רטבים, תהליכי בישול

טיפ הכוונה לטבח הצעיר :חמאה מזוקקת

חמאה מזוקקת היא למעשה השומן של החמאה ללא מוצקי החלב.

במילים אחרות, מפרידים  מהחמאה את השומן ממוצקי החלב – בתהליך פשוט וקל.

החמאה היא לדעתי, ולדעת רבים, אחד השומנים הטעימים ביותר שאפשר להטמיע בבישול הן כחומר משמן, הן כחומר לצריבה, כמרכיב ברטבים , בבצקים ועוד… זהו שומן שטעמו משתלב כמעט עם כל חומר גלם ומכאן גם הקסם שלו.

ממה בעצם מורכבת חמאה? חמאה היא מוצר חלבי המופק בתהליך חיבוץ (חביטה וערבוב) של שמנת או חלב. למעשה זאת אמולסיה של כ-80% שומן, 17% מים ו3% חלבוני חלב.

החמאה עתירה בשומן רווי, והיא למעשה מוצר שמייצרים – או נכון יותר "מפיקים" – מהשמנת המופקת מחלב.

למי שרוצה להעמיק יותר מומלץ להיכנס לערך שבוויקיפדיה הנה הקישור .

יש סוגים רבים של חמאות והם תלויים בעיקר בסוג המזון שאכלה הפרה, באזור הגיאוגרפי, בטיפול בבעל החיים, בעיבוד חומר הגלם ועוד..

הפעם אני רוצה להתייחס למוצר אחד ששפים וטבחים רבים אוהבים להשתמש בו והוא החמאה המזוקקת.

החמאה המזוקקת הפכה למוצר אהוב על טבחים מכמה סיבות:

  • נקודת עישון גבוהה במיוחד: חמאה נשרפת בסביבות 177 מעלות לעומת חמאה מזוקקת ב- 232 מעלות, וזה מאפשר שימוש בשומן בעל ארומה חמאתית בטמפרטורה גבוהה ולכן היא מצוינת לטיגון דגים, בשרים ( למי שלא שומר כשרות), או לצלייה בתנור.
  • חיי מדף: לחמאה מזוקקת יש  חיי מדף מאד ארוכים, והיא פחות רגישה לשינויים בטמפרטורה.
  • החמאה היא שומן נהדר להכנת אמולסיות חמות כגון רוטב הולנדייז ומשפחתו.
  • החמאה מתנהגת באפייה יותר כשומן ופחות "כחמאה" – שהיא חומר המכיל מים הנחוצים לפיתוח הגלוטן באפיה – ולכן נדרשת הוספת מים לבצק.

טמפרטורות:

  • חמאה רגילה היא במצב מריחה בסביבות 21 מעלות.
  • היא נמסה בין 32-35 מעלות.
  • תהליך הזיקוק (הפרדת השומן ממוצקי החלב והמים) נעשה בסביבת 60 עד 100 מעלות. הסבר מפורט תמצאו בהמשך.
  • חמאה אגוזית: בסביבות 160 מעלות
  • נקודת עישון כ-177 מעלות.

יש דרכים רבות לזקק חמאה ואני רוצה לשתף אתכם בדרך אחת שהיא לדעתי האלגנטית ביותר:

יש להניח את החמאה בכלי ולחמם אותה בעדינות לטמפרטורה של כ-65-85 מעלות, התוצאה תהייה כמו שתראו בתמונות: החמאה נמסה ולאט לאט השומן צף, המים והחלבונים שוקעים וכל מה שנותר הוא לקפות את השומן ולאחסן בכלי נקי. אגב, המילה קפוי היא הנכונה לתיאור הסרת הקצף העולה מהחמאה או המרק בזמן החימום. מקפים את הקצף ולא מכפים, למרות שעושים זאת בעזרת כף…

השומן שנותר אחרי הקיפוי מתקרש בקירור, ונמס מיד עם תחילת עבודה.

את משקעים שנשארו מהחמאה המזוקקת אפשר להוסיף למאכלים רבים כגון פירה, קרמים שונים וכו…

חמאה מזוקקת היא מרכיב חשוב מאד ברטבים כגון הולנדייז ואימולסיות חמות להלן קישור למאמר העוסק באימלסויה חמה 

אישית אני אוהב מאוד להשתמש במוצר זה להכנת אמולסיות חמות, לטיגון דגים ותפוחי אדמה במחבת.

תודה שקראתם, ומקווה שמעט עזרתי.

אני רוצה להודות לרחל גרא על הגהה ועריכה .

מיכאל

אימולסיה, ביצים, ביצים עלומות, בית ספר לבישול, טכניקות בישול, להבין בישול, לומדים לבשל, מדריך למטבח, מדריך מקיף לבישול, פיספוסים במטבח, צורות בישול, תקלות בבישול

טיפ / הכוונה לטבח הצעיר: לפני שזורקים ביצים עלומות שלא יצאו יפה…

אני אוהב לכתוב פוסטים כאלה הם קצרים ולעיניין. אני עדיין מאד אוהב ומאמין בביצים עלומות שעשויות בשיטה הקלאסית ( להלן קישור לפוסט העוסק בביצים עלומות ) אבל אתמול בזמן שטבח צעיר התלמד בהכנת ביצים אילו כמה עשרות לא הצליחו לו ? אז מה עושים , קודם כל הוא ימשיך להתאמן ושנית אנחנו לא נזרוק את אותם ביצים אלא נהפוך אותם למטבל או קציפה והנה מה שעשינו .

את הביצים שלא בושלו יפה שמנו המעבד מזון ותוך כדי הפעולה הוספנו שמן ויצרנו אימולסיה ( בדיוק כמו מיונז) ל״קרם ״ שנוצר הוספנו במקרה שלנו מעט קארי , עבדתי טיבול ובמילים אחרות השמיים הם הגבול . זה בסיס ניפלא ליצור מטבלים על הדרך ולפני שזורקים .ודרך אגב זה עובד ניפלא גם עם ביצים קשות שנשארו או שלא בושלו כמו שרציתם וכו … עוד טכניקה לסל קוביות הלגו.

 

 

 

מקווה שזה עזר

תודה שקראתם

מיכאל

אימולסיה, ביצים, בית ספר לבישול, דגים, הולנדייז, טכניקות בישול, להבין בישול, לומדים לבשל, רטבים, שף מיכאל כץ

טיפ / הכוונה לטבח הצעיר: רטבים על קצה המזלג: אימולסיה חמה, הבנה של משפחת רטבי ״ההולנדייז״

 IMG_4717

הבלוג הזה בוער בי כבר הרבה זמן, אז אני מקווה שהוא יהיה ברור לקורא כמו שאני מדמיין אותו.

 לא פעם אני טוען שטבח בתחילת דרכו חייב לדעת להכין מיונז, הן עם מטרפה או הן עם מכשיר חשמלי כלשהו, וזאת בכדי לשלוט בטכניקה ושליטה באמילוסיה קרה.

השליטה בטכניקה  כגון  הכנת ״המיונז ״ נותנת את הכלים הבאים:

  • הבנה של המושג הטכני והוא של חיבור שמן לנוזלים : אימלוסיה
  • הבנת מרקמים : מיונז יכול לבוא בעין סוף מרקמים.
  • שליטה והבנת השטח : יחס שומן / מים .
  • הבנה של טכניקה: איך להשתמשמש בטכניקה אחת ולצאת ממנה למספר אין סופי של רטבים, בסיס למנות רבות ועוד…
  • בסיס חשוב מאד להבין להבנת טכניקות מתקדמות יותר כגון אימולסיה חמה שעליה אני כותב היום.

כיום הרבה טבחים בארץ משתמשים בכדי להכין אימלוסיות קרות או חמות במכשיר ניפלא שנקרא טרמומיקס – אבל אני ממליץ לכל טבח שרוצה לקחת את עצמו ברצינות לפני שהוא ,״מפיל״ הכל על הטרמומיקס ״תשלטו בטכניקה הבאה בצורה המכנית״ .

שליטה כזו רק תחבר אותכם עוד יותר טוב ונכון בעתיד לשימוש במכשירים כמו הטרמומיקס – וגם המכשיר יבין שאתם מבינים מה אתם עושים.

במשפחת הרטבים החמים ישנה סידרה של רטבים שהם למעשה אימלוסיות חמות אשר מורכבת מביצים , נוזל ושומן.

רוב הטבחים מכירים אותה תחת השם ״הולנדייז״ – כניראה שמקור שם הרוטב ההולנדייז  הוא מהולנד ומי שרוצה להעמיק לא חסר אינפורמציה באינטנט.

רוטב הולנדייז , ביארנייז ,פויוט, שורון,מקפה דה פאריז ועוד… הם רטבים נפלאים אשר המשותף לכולם הנו שהם צאצאים של רוטב ״ההולנדייז״ והם תוצאה של אמולסיה המתבצעת בחום, למי שיבין ויקלוט שיטה זו  השמיים הם הגבול .

חשוב לציין שסידרה זו של רטבים מתאימה מאד לבשרים על הגריל , בשר צלוי ( רוסטביף ), דגים על הגריל ותנור , דגים ופירות ים מטוגנים , צרובים ושלוקים. ירקות – צלויים, צרובים, מטוגנים ושלוקים.

כמו כן יש מאכלים שרטבים אלו הם חלק בלתי נפרד מהם ,לדוגמא – ביצים בנדיקט , סטייק ביארנייז ( בדרך כלל אונטרקאוט או פילה על הגריל עם רוטב ביארנייז), אספרגוס עם הולנדייז  ועוד רבים.

אני אנסה פה לפשט את השיטה בצורה הבאה איך שאני מבין אותה:

את סוגי הרטבים האלה מרכיבים שני חלקים עקריים:

  • זביון
  • שומן

פירוט המרכיבים:

הזביון – הנו קציפת חלמונים + נוזל

הנוזל יכול להיות מים ,יין ,בירה , מיץ לימון ,מיץ תפוזים , נוזל מורכב ( לדוגמא: יין לבן, מים, גבעולי עשבים , תבלינים ארומטים שעבר חימום וסינון ) ובעצם כמעט כל נוזל שעולה לכם על הדעת .

מעט תזכורת – חלמון מתקרש בכ67 מעלות כמה שהוא מדולל יותר טמפרטורת ההתקרשות עולה .בדרך כלל טבח מתחיל לומד להכין את הזביון בדרך הבטוחה ופירוש הדבר ״בבאן מארי״ (למי שלא זוכר סיר בתוך סיר עם מים חמים ) זה מאפשר שליטה טובה יותר על הטמפרטורה .

כמה נוזל ביחס לביצה?
התשובה פה היא בין 25 ל כ 35 מ״ל לכל חלמון. לפני הרבה שנים בספרים מהמאות הקודמות היו מודדים את כמות הנוזל בצורה הבאה: לכל חלמון חצי קליפת ביצה מלאה בנוזל.
כמה שיש יותר נוזל משך זמן ההקצפה הנו ארוך יותר, תערובת  עם מעט נוזלים תגרום  להתקרשות מהירה ולרוב הסיכוי שהזביון מקבל מרקם  מגורען .
בתמונת שלפניכם תוכלו לראות את מדידת הנוזל – במקרה שלי מים 75 מ״ל וחומץ יין לבן 25 מ״ל.
חשוב לציין שכאשר מכינים זביון למטרת קינוח  או זביון לא למטרת אימלוסיה יחס הנוזל הינו גדול יותר וזה בכדי ליצור זביון אורירי יותר.
IMG_9456 IMG_9462 (1)

ההקצפה למעשה עושה מספר דברים :

מכניסה אויר, יוצרת מרקם הומוגני ועוזרת לקשרים שמתפרקים בשל כוח החום להיקשר מחדש = התקרשות.

תהליך ההקצפה נמשך בטמפרטורה של כ73-75 מעלות ולפעמים יותר תלוי בכמות ביחס הנוזל לחלמונים , אבל מה שחשוב זה לשים לב שנוצר קצף יציב. הסימן הינו קווים שמופיעים על שפת הקציפה כמו שתראו בתמונה הבאה.

 IMG_9478

להלן סרטונים שמראים את תהליך ההקצפה:

תחילת הקצפה

המשך הקצפה

מרקם סופי 

השומן:

לרוב בסידרת רטבים אילו השימוש הנו בחמאה מזוקקת.

חמאה מזוקקת היא למעשה חמאה שמוצקי החלב שבא (כ 20 אחוז נפרדים משומן החמאה), התהליך הנו מאד פשוט : יש להניח את החמאה באיזור חמים מעל 45 מעלותיו  ולהמתין עד שהחמאה מתפרקת, מומלץ לא להרתיח את החמאה  מאחר וזה גורם לחמאה המזוקקת  להיות עכורה ואז יש צורך להמתין שהמשקעים ישקעו וזה לוקח זמן )

אבל…. כל כמעט בכל סוג שומן נוזלי או שאפשר להביא למצב נוזלי יעבוד יפה: חמאה נמסה, שמן מסוגים שונים, שומן מהחי ( מומס), תערובת שומנים, חשוב לקחת בחשבון שסוגים שונים של שומן משפיעים על המרקם.

תוצאות יפות אפשר גם לקבל משומן מורכב – לדוגמא חמאה שמבושלת עם שיריון של לובסטרים או סרטנים ושעוברת סינון .

אני אישית במסעדה מכין מחמאה נמסה, אבל לצורך הכנת המאמר הזה הכנתי לכבודכם חמאה מזוקקת להלן בתמונות:

IMG_9455 IMG_9457 (1) IMG_9458 (1) IMG_9459 IMG_9460

להלן תמונות שימחישו מרקם סופי של רוטב מוכן :

IMG_9445 IMG_9446 IMG_9568 IMG_9570

שמירת הרוטב:

הרוטב נשמר בטמפרטרת החדר יפה כ 4 שעות (מסיבות התפתחות בקטריות) אבל לא קל לחמם אותו, מהסיבה שהפרשי טמפרטורות קיצוניות גורמות לפירוק.

מומלץ לשמור בטמפרטורה של כ 40-55 מעלות או ב״באן מארי״  אנחנו שומרים אותו על התנור בטמפרטורה של כ 45 מעלות והוא נשמר יפה מאוד – חשוב מאד מידי פעם לבדוק שלא מתפרק  ולערבב.

אפשר לשמור גם בסיפון בבאן מארי – נותן מרקם נפלא.

בתמונות הבאות תוכלו לראות איך הוספתי הולנדייז מיום האתמול לאחד חדש:

ההולנדייז ״הישן״ הוצא מהמקרר, ולמעשה שמנו אותו במקום חם עד שהתפרק לגמרי , כאשר הפך לנוזלי הוספנו אותו להולנדייז החדש.

IMG_9471 IMG_9472 IMG_9473 IMG_9475 IMG_9476 IMG_9477

לקסיקון קצר:

רוטב הולנדייז : מורכב מזביון על בסיס מים , השומן – חמאה מזוקקת,תיבול סופי מיץ לימן פלפל שאטה (קאיין) מלח ופלפל לבן

רוטב מוסלין: הולנדייז בתספת קצפת (ללא סוכר)

רוטב דיזונייז: הולנדייז בתוספת חרדל דיז׳ון (שימו לב החרדל יכול להיות מכל סוג)

רוטב ביאריינז: הנוזל הינו צמצום של יין לבן, חומץ שרי , גבעולי טראגון ,פלפל שחור ובצל שאלוט- הנוזל עובר סינון, השומן חמאה מזוקקת, התיבול סופי הנו עלי טארגון קצוצים.

רוטב פויוט: רוטב הולנדייז בתוספת ציר בקר מצומצם לרמת ג׳לי (galce de viande)

רוטב שורון: רוטב ביארנייז בתוספת עגבניות (טריות או רסק וכו…)

אני מודה שאני יכול לכתוב פה עוד הרבה על רוטב זה אבל אי אפשר הכל בחיים.

מקוווה שעזרתי ובהצלחה לכל מי שינסה את ידו ברוטבים נפלאים אילו.

תודה שקארתם

 שלכם מיכאל

 right resrved

איולי, מיונז

טיפ /הכוונה לטבח הצעיר מעט סדר במטבח : איולי מול מיונז

1231173_414009895371210_1369779530_n

שלום טבחים צעירים בגיל, בנפש, בניסיון:

בארץ הקטנה שלנו שהנושא הקולינרי התפתח בצורה מטאורית ב10 השנים האחרונות, אבל לא תמיד בצורה  מסודרת, אני השתדל בזמן המועט שיש לי לשים מעט סדר, בעיקר במושגים שאנחנו נוטים להשתמש ביום יום.

הרבה פעמים יוצאים מהקשרם שמות , מושגים, שיטות והיום אני הקדיש כמה מילים לרוטב האיולי .

בארצנו הקטנה רוב הטבחים מתייחסים לאיולי כמיונז, ולמעשה איולי הפך לשם נרדף למיונז בארץ.

נכון יש דמיון בין השניים, קודם כל שניהם אמולסיה ובמקרה הזה "אימךוסיה קרה"  (אימולסיה זה חיבור מכני בין נוזל לשומן ), אבל איולי קלאסי (בדרך כלל שאני מתייחס למושג לקלאסי אני, מתכוון לכך שהמושג יופיע באינצקלופיית “לארוס” או משהו מקביל בחשיבות) שימו לב: שמו של הרוטב ailoli מורכב משני מילים שחוברו להם יחדיו ail= שום oli = שמן זהו רוטב פרובנסיאלי קלאסי.

בסוף הכיתןב פה תמצוא קישור לסירטון שמתאר הכנת איולי קלאסי בתוך כותש. המרכיבים הם שום חלמון מלח שמן וחשוב לציין שהחלמון אינו מופיע במתכונים קלאסיים של איולי, אבל רבים מוסיפים אותו כדי ולהקל על העבודה.

אני אישית מכין ללא חלמון וזה עובד מצויין המרקם חלק (כאשר נעשה במכשיר חשמלי) ויש יציבות לאורך זמן . חשוב גם לציין שאין צורך להשתמש יותר בקוטש לרשותינו היום מבחר מכשירים מצויינים שיכולים לעשות את העבודה אבל כרגיל פעם שהבנתם , שכל אחד יבחר לעצמו את הכלי האהןב עליו..

להלן קישור למאמר שעוסק בהבנת המיונז

להלן קישור לסרטון שמראה הכנת איולי קלסי

אין סוף לוארציות על איולי אבל חשבתי פה לנכון לעשות מעט סדר שתבינו את הבסיס ומשם תמריאו לאן שתרצו- תודה שקראתם מיכאל