טיפ / הכוונה לטבח הצעיר : תאום ציפיות 

IMG_5696

דגם שבניתי לפני הרבה שנים – המראה פרח טייס מחיל האוויר היפני עולה לטיסת סולו ומקבל הסבר מהמדריך שמסביר לו בפעם האחרונה  מה הוא מצפה ממנו .

היום היה יום לא קל ומאד מאתגר, בסיום הערב היתה לי שיחה ״ מהסוג הטוב והחשוב ״ עם יד ימיני דורין , השיחה הזכירה לי שכתבתי על הקיר שלי לפני מספר חודשים פוסט קצר שניקרא תאום ציפיות לטבח הצעיר .

חשבתי לנכון להעלות ולערוך מעט מחדש פוסט זה מכיוון שאני מאמין שלתאום ציפיות יש חשיבות עליונה בכל שאר ההתנהלות שלנו בעבודה וחיי היום יום .

אחת הבעיות שטבחים צעירים בתחילת דרכם נתקלים בה בעולם המסעדנות היא הפער הגדול בין הציפייה למציאות.

הטבחים הצעירים שנכנסים כיום למטבח מתחלקים לכמה קבוצות:

אלה שלא מצאו שום תחום אחר שבו הצליחו להשתלב, או חשבו שלא יצליחו להשתלב בתחום אחר למעט מטבח.

הסטודנט – אותו בחור/ה שתוך כדי לימודים ( בדרך כלל אקדמאים ) רוצה להשתלב במטבח כי זה ״ IN״ סקסי וכו'…

אלה שטוענים שאהבת הבישול מאמא, אבא, סבתא – נטועה בהם עוד מהבית והם חושבים שזו הולכת להיות הקריירה, כיבוש העולם, ימי הזוהר ועוד…

ואלה, את האמת די כמוני, שנכנסו לזה מכל מיני שיקולים מחושבים אחרים.

הפוסט הבא מכוון בעיקר לטבח הצעיר ששייך לקבוצה 3,ו-4.

תיאום ציפיות

דוגמא לצורך המחשה:

מרק העגבניות יצא שרוף אבל טעים מאד – אם נמכור אותו בתור מרק עגבניות – הלקוח יחזיר ויגיד שהוא שרוף ולא טוב. אבל אם נמכור אותו תחת הכותרת מרק עגבניות שרופות, וואו… נקבל תפיחה על השכם – ואימרות מהלקוח  בסגנון ״הוא גאון״, הכוונה לשף וכו'…

מדוע? כי תיאמנו ציפיות.

הבטחנו מרק עם ניחוח שרוף/חרוך והלקוח קיבל מרק עם ניחוח שרוף/חרוך.

התיסכול הגדול בעבודה מתחיל בזה שאנחנו מצפים וזה לא קורה, שמצפים מאיתנו ואנחנו לא מצליחים לתת – ופה מקור רוב החיכוכים, התיסכולים, ובהרבה מקרים פרידה מהמקצוע שכל כך רצינו להיות חלק ממנו .

אז מה עושים?

קודם כל שוכחים כל מה שרואים בטלויזיה – אין לזה קשר למציאות.

מנסים להבין איפה אנחנו הולכים לעבוד. אישית, הייתי קודם כל הולך לאכול במקום ובודק אם זה האוכל שאני מתחבר אליו ואל האווירה במקום – וכך באמת עשיתי בכל מקום שרציתי לעבוד בו.

שנית, מנסה לקבל מידע מטבחים, חומר כתוב ועוד על מה שבאמת קורה מאחורי הקלעים.

והכי חשוב – וזה גם הכי קשה, בראיון עבודה או   בשלבי ההכרות עם השף/סו שף/מי שמקבל אותי לעבודה, זה לנסות ולהגיע לתיאום ציפיות, לנסות להבין מה מצפים ממני בשעות עבודה, התקדמות, שכר, הפסקות, הספק ועוד… ולברוח מצמד המילים:״יהיה בסדר״…

לנסות להעביר את המסר של  מה אני מצפה, שכר, שעות, התקדמות וכו'… ואפילו אם ברוב המקרים לא יסכימו עם הציפיות שלי, העובדה שהמסר עבר מקלה מאד על התקשורת העתידית, ונותנת תמונה יותר ברורה למי שהולך להוביל אותי ועל הדרך שהוא יעבור איתי.

ככל שנצמצם את הפער, ואף פעם לא באמת נוכל להגיע לקו השווה- הסיפוק וההנאה שלנו בעבודה יגדלו, וכך גם יגדלו הסיכויים שהדרך שנעבור תהיה נכונה יותר, ברורה יותר, וברוב המקרים- גם נעימה יותר.

הפוסט מוקדש ליד ימיני דורין גזי ,שהמקצוע בחר בא ואני בחרתי בה, דורין שאני מרשה לעצמי להפקיד את המטבח בידה שאני לא שם וגם שאני שם, וששיחה על תאום ציפיות עוזרת לשנינו  לעבור את הגשר לשלב הבא שצריך .

נכתב בשעת תאום ציפיות עם הכרית והשמיכה שילוו אותי בשנתי .

תודה שקראתם

שלכם

מיכאל

אודות michaelkatz1

שמי מיכאל כץ טבח במקצועי מאז 1991-לא מעט תפקידים עברתי בחיי בינהם מורה בבית הספר ״ קורדון בלו ״ באנגליה שם גיליתי כמה אני אוהב ללמד ולכוון את הדור הצעיר.
פוסט זה פורסם בקטגוריה Uncategorized. אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s